אספרגוס וארטישוק

הוא גדל פרא באקלים חם וממוזג של דרום ומרכז אירופה, באלג'יריה ובצפון-מערב אסיה. הוא משמש כירק מאכל ויש לו כמאה זנים שונים.
	לאספרגוס גבעולים לבנים-אדמדמים ופרי בצבע אדום-קטיפה. ערכו התזונתי של האספרגוס מינימלי, אך הוא עשיר בוויטמין B1 ובוויטמין E (אספרגוס ירוק בוויטמין A). חומצת האמינו אספרגין קיבלה את שמה מצמח האספרגוס העשיר בה. האספרגוס מוכר כירק וכצמח מרפא כבר מימי קדם. המצרים השתמשו בו לפני 4,500 שנה, היוונים והרומאים מאז המאה השנייה לפנה"ס. הרומאים הפיצו את האספרגוס מצפון לאלפים, אך הוא איכשהו נשכח. במאה ה-16 הוחל שוב בגידולו  והוא נחשב אז למעדן יקר המציאות. זרעיו שימשו בעבר כתחליף קפה. זנים אחרים שלו אספרגוס  כצמחי קישוט.
האספרגוס הלבן נוצר כתוצאה מהערמת הקרקע בתהליך הגידול. הגבעולים לא נחשפים לאור,  גם באורך של 20 סנטימטר, ולכן לא נוצר בהם כלורופיל. האספרגוס לבן והוא מוכר רק מתחילת המאה ה-19.
	האספרגוס היחיד שגודל עד להכרת האספרגוס הלבן, הוא האספרגוס הירוק. הוא אינו מוגן מקרני השמש, והוא בעל צבע ירוק עז לכל אורכו.
האספרגוס סגול המוכר בעיקר בצרפת. מקובל לחכות עד שהגבעול מבצבץ אל מחוץ לאדמה וקצהו מקבל צבע ירוק-סגלגל.
אנחנו נכיר אותו מעט בשילוב הצבעים שלו (ראיתם כבר חלק) שיהיה נהדר לשלב בתכשיטים ובעיצוב
צבעי אספרגוס ודלעת
די דומה לאספרגוס בצבעים הוא הארטישוק, ירק מאכל ממשפחת המורכבים. בעברית הוא נקרא קנרס. מוצאו מאתיופיה, משם הוא עבר למצרים והתפשט בארצות אגן הים התיכון.
	לארצות הברית הוא הגיע  עם המתיישבים הספרדים בשנת 1600. בעיר קסטרוויל (Catroville) שבקליפורניה, מגדלים 80% מאספקת הארטישוק לארצות הברית כולה.
בראשית החורף מפתח הצמח שושנת עלים ענקיים בגוון ירוק מאפיר. הארטישוק מוכר כצמח מאכל יוקרתי ונחשב למעדן. החלק המרכזי הנאכל בארטישוק הוא ה'מצעית' (המכונה גם 'לב') שעליה יושבים פרחיו הסגולים, אף על פי שיש שאוכלים גם חלק מהעלים (אצלנו במשפחה זה חלק מתפריט ארוחת השבת) ​
	​