מבוהמה ועד וודסטוק

היעדר קביעות, נדודים וללא הכנסה קבועה הוא אורח חייהם של אנשי הבוהמה. אנשי הבּוֹהֶמַה ( la Boème בצרפתית) הוא כינוי ליוצרים ואנשי רוח המנהלים אורח חיים החורג מהשגרה.
	מקור המילה במלך בוהמיה, זיגמונד. במאה ה-15, העניק זיגומנד לצוענים זכויות שונות וצייד אותם בתעודות שאיפשרו להם לנוע בחופשיות ברחבי מערב אירופה. הצוענים, שהגיעו לצרפת עם התעודות שקיבלו בבוהמיה, כונו שם בוהמיינים.
המושג בוהמה עבר במשך המאות והשנים, מהצוענים אל היוצרים, דור הביט בשנות ה-50 וההיפים בשנות השישים.
הצוענים, בני רומה, היו עם של נוודים שהגיע למערב אירופה מהיבשת ההודית, כנראה ע"י צבאות טטריים החל מהמאה ה-14 לספירה ותפקידם היה לתת שירותים לצבא הטטרי. כאשר הצבאות הטטריים נסוגו מאירופה, הם, הצוענים, נשארו שם.
	הצוענים בלטו בסביבתם באורח חייהם הנוודי, בגוון עורם הכהה ובשפתם הדומה יותר לסנסקריט.
למילה צוענים, הכינוי בעברית לבני הרומה, יש כמה מקורות אפשריים. ראשית, הסברה כי מקורם של בני הרומה הוא במצרים, בעיר צען במצרים העתיקה. גם המילה באנגלית Gypsy פירושה - זה שבא ממצרים Egyptian. בנוסף, השורש צ.נ.ע - הוראתו עקר, נדד, מה שאפיין את הצוענים.
הצוענים עסקו בעיקר ברוכלות, עבודת מתכת, סחר בבהמות ובדור. הצוענים ידועים במוזיקה שלהם, המאופיינת בקצביות ובשימוש בכינור, בגיטרה קלאסית ובכלי נשיפה, סגנון שהשפיע בין היתר על התפתחות מוזיקת הג'אז. הם גם נודעו בסגנון הריקוד הצועני הייחודי והשפעתו היתה בפלמנקו, בבולרו הספרדי ועוד.
פוסט זה, אם לא קלטתם עד עכשיו, יציץ לתוך הסגנון הבוהמי והצועני : עיצוב, ביגוד, תכשיטים.
הבוהמיניות/צועניות הוא סגנון חיים, לבוש ועיצוב לא קונפורמטיבי, כזה שנושף בבוז על כללים מקובלים.
בעבר נחשב עיצוב בוהמי/צועני לעיצוב הגדוש בדים מבריקים, נוצות, אווירה פרועה ועוד.
	כיום, תחת "סגנון בוהמי" תוכלו למצוא אינספור עיצובים אישיים, המשלבים חפצים וסגנונות שונים. בחדר בוהמי יש תמיד אווירת דרמה.
	העיצוב הבוהמי, או בקיצור Boho,  מתבסס על אילתור, שימוש לא שיגרתי בחפצים, בדים עשירים וצבעוניים, צבעי קיר נועזים וחמים
לסגנון הבוהמייני מודרני המציאו מושג חדש - Bomo
	ממש כמו בעיצוב הבית, בבגדים ובתכשיטים בסגנון ה-Boho או ה-Bomo, אין חוקים: צבעים, בדים, נוצצים דרמטיים ומה שעושה לכם חשק לקום ולנדוד או לפחות לרקוד.
	​
דור הביט הוא זרם בספרות ובשירה אשר החל בארצות-הברית בתחילת שנות החמישים. את המונח טבע ב-1948 הסופר ג'ק קרואק. כתיבת דור הביט מאופיינת על ידי כתיבה חופשית ואסוציאטיבית, בשפת דיבור. כותביה כותבים את כל אשר על דעתם ונמנעים מלערוך תיקונים בטקסט  והיא מאופיינת לעתים על ידי גישה אנטי ממסדית. המושג ביטניקים, זה שהוטבע בסוף שנות ה-50, היה צירוף של המילה ביט וספוטניק (הלווין).  מושג שהיה כינוי גנאי לנערים מזוקנים, צורכי סמים ואלכוהול, צמאי חופש. הביטניקים היוו מודל להיפים של שנות השישים והפנקיסטים של שנות השבעים.
"ילדי הפרחים", הִיפִּ‏ים – תרבות הנגד של צעירים בארצות הברית בשנות השישים, שהייתה לתופעהחברתית. הם, ההיפים, האשימו את המבוגרים בהרס העולם וביקשו למרוד בהם. ההיפים הטיפו לשלום,שוויון, אהבה, שימוש בקנאביס ובסמים פסיכדליים אחרים , אחווה בין בני האדם ושמירה על הטבע ועל בעלי החיים. תנועה זו הצמיחה מוזיקאים רבים בתחום הקאנטרי, הבלוז והרוק. מנהגם לגדל שיער הפך למסורת עליה שמרו כמעט כל יוצרי הרוק הקלאסי והכבד לדורותיהם, משנות השישים ועד ימינו.
	אנשי דור הפרחים היו הילדים שנולדו בגל הלידה הגדול אחרי מלחמת העולם השנייה - ילדי הבייבי בום. דור זה, שהשפע היה דבר ברור מאליו מבחינתו, חיפש משמעות חדשה לחיי היומיום, משמעות  שתהיה מנותקת מהדפוסים הקודמים של שגשוג כלכלי, לאומיות ומיצוב חברתי. הם פנו לחפש תכנים בנהנתנות, מיסטיקה, אחדות המין האנושי, שיבה לטבע ולפשטות ואמנות.
פעילותם של ההיפים הגיעה לשיאה ב-1969. בשנה זו נערך בוודסטוק פסטיבל מוזיקה ואהבה בכיכובם של כוכבי רוק ופופ אמריקאיים שהיו נגד מלחמת ויאטנם.