27.12.2012

אם היו 25 שעות ביממה...

בחודשים האחרונים אין לי דקה לנשום. רצה מפה לשם, עוברת מפרויקט לפרויקט, לא מספיקה כלום.


דווקא את מה שאני אוהבת ורוצה לעשות - לא מספיקה, לא נוגעת בחרוז אחד...

אם הייתי חברה יכולתי להשתמש במערכת OPC, מערכת לניהול שעות ופרויקטים.
אבל אני,  את מי יש לי לנהל? כל העולם ובניו מנהלים אותי!

אני צריכה לקחת איזה קורס ב"ניהול זמן", אלמד להגדיר : חשוב/לא חשוב, דחוף/לא דחוף.

בעולם המודרני, עפ"י דויד אלן, החיים דינמיים מכדי לנסות ולתכנן מראש את כל סדר היום ולתחזק רשימות יומיות של משימות. אם הייתי מנסה לתכנן מראש, במקום להיות עסוקה במשימות/מטלות שעלי לבצע, אני אהיה מוטרדת ממחשבות, עמוסה ולחוצה.


אילו יכולתי לשבט את עצמי ולתת ל"דולי" לעשות לפחות את המטלות המשעממות אך הכרחיות?


בקצב הזה, אני אצטרך עדר של משובטים, לכל "אני" תפקיד אחר ואז אולי אוכל לנוח על זרי הדפנה.
במקום לנהל את הזמן שלי, אצטרך לנהל את הזמן "שלנו".
תהיינה סוזי עקרת הבית, סוזי מנתחת המערכות, סוזי המדריכה, סוזי האימא, סוזי הבת, סוזי הרעיה ועוד כמה שאפשר.

מערך שלם של שעות עבודה ופרויקטים לכל "סוזי",  שינוהלו במערכת ממוחשבת,  בתוספת בחיתוכים ופילוחים שונים . 
כל אחת ממני תצטרך להחתים כרטיס נוכחות און ליין.
בכל רגע נתון אוכל לקבל נתונים שוטפים מה כל אחת עושה.

טוב, במקום לבזבז זמן על חלומות ופוסט שסביר להניח שאף אחד לא יקרא, סוזי הממשית צריכה  להתכונן לעוד יום עמוס ומירוץ כנגד הזמן...


 

תגובה 1:

  1. מעניין, חושבת שלא משנה כמה שעות יש ביממה יותר חשוב האושר- האם אני מאושרת מהעשייה...מהפרויקטים...מהתפקידים בחיי.... TZSHNK

    השבמחק