3.9.2012

Happily ever after - סיפורי אלף לילה ולילה

פרק א' - כאן
פיות ומכשפות - כאן
אגות אורבניות - כאן
מעשיות האחים גרים - כאן

סיפורי אלף לילה ולילה
סיפורי אלף לילה ולילה (בערבית: كتاب ألف ليلة وليلة - "כִּ‏תאב אלף לילה וּ‏לילה"; בפרסית: هزار و یک شب -
 "הזאר-או יכּ שב") או לילות ערב הוא אוסף של סיפורי עם ערביים, שחלקם הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות העולמית.
מקורם של הסיפורים בפרס, בהודו, בסין, בקהילות ישראל  ובעמי ערב השונים, והם נאספו במשך כמה מאות שנים.
ככל הנראה, האוסף הראשון של הסיפורים נכתב במאה השמינית או המאה התשיעית.
סיפור המסגרת מספר על המלך שאהריאר, מאי שבין הודו לסין , שמגלה כי אשתו לא נאמנה לו. 
הוא מואס במין הנשי כולו: הוא מורה על הוצאת אשתו להורג, ומורה לווזיר שלו למצוא לו כלה חדשה בכל לילה.
בכל בוקר, לאחר שבילה את הלילה עם כלתו החדשה, הוא מוציא גם אותה להורג.
לאחר זמן-מה, כשכל נשות הממלכה חיות בפחד, בתו של הווזיר, שחרזדה (במקור שהרזאד - השם המקובל בעברית מקורו בתרגום הרוסי של שם זה) מחליטה למרות הפצרות אביה להתחתן עם המלך.
בלילה, היא מתחילה לספר למלך סיפור; אולם הסיפור לא מסתיים ובאור הבוקר היא שותקת ומשאירה את המלך במתח. המלך מבטיח שלא להוציאה להורג, כדי שתסיים לספר לו את הסיפור בלילה הבא. בלילה הבא, לאחר שסיימה את הסיפור הראשון, החלה בסיפור שני, וכך הלאה, במשך אלף לילה ועוד לילה.
לאחר 1001 לילות, כשהיא כבר אם לשלושה מילדי המלך, משתכנע המלך לחדול ממנהגו ולא להרוג את שחרזדה.
המלומד מייקל יאן דה הוחה סבור כי סיפור מסגרת זה מבוסס למעשה על מגילת אסתר, או לחלופין, שני הסיפורים מבוססים על מקור קדום יותר. בדומה למגילה, כל לילה הגיעה מלכה אחרת אל המלך אחשוורוש, ורק אסתר הצליחה להישאר מלכה יותר זמן.




מרגע פרסומם באירופה, לסיפורי אלף לילה ולילה הייתה השפעה רבה על עולם הספרות, והם השפיעו הן על סופרים מערביים כגון הנרי פילדינג והן על סופרים ערביים כגון נגיב מחפוז.
אדגר אלן פה כתב אגדה בשם "הלילה האלף ושנים" (שמו המקורי של האוסף באנגלית הוא "אלף ואחד לילות").
סיפריהם של נג'יב מחפוז "לילות וימי ערב" ושל גיתה האריהארם "כאשר חלומות נודדים" מבוססים אף הם על אלף לילה ולילה, וכן סדרת הקומיקס של ביל וילינגהאם המכונה "אגדות" (Fables) מבוססת על אלף לילה ולילה.




סיפורי אלף לילה ולילה השפיע על השירה העולמית. כך לדוגמה, שיריו של אלפרד טניסון "מחשבות על לילות ערב" משנת 1830 מבוסס על הסיפורים וכן שירו של ויליאם וורדסוורת' "הפרלוד" משנת1805.



המלומד פרלס (Perles) הדגים במאמריו כיצד מספר מהסיפורים, שמקורם ככל הנראה במהדורה מקהיר, נוגעים לנושאים יהודיים, וככל הנראה מבוססים על סיפורים יהודיים.
המלומד שובן (Chauvin) הציע כי סיפורים אלה מקורם בספריו של ואהב איבן מונאביה - יהודי שהמיר דתו לאסלאם.
בסך הכל המלומדים סבורי כי כתשיעית מהסיפורים נכתבו על ידי ווהב איבן מונאבי או עורכים יהודים (חלקם מומרים לאסלאם) אחרים.
 


סיפורי אלף לילה ולילה היוו השראה לעשרות עיבודים טלוויזיונים וקולנועיים. 




בשנת 1888 הלחין המלחין הרוסי ניקולאי רימסקי-קורסקוב באופוס 35 את היצירה שחרזאדה המבוססת על היצירה. היצירה כוללת ארבעה פרקים שנקראים: "הים וספינתו של סינבד", "הנסיך קלנדר", "הנסיך הצעיר והנסיכה הצעירה" ו"פסטיבל בבגדד".
מספר מחזות זמר הופקו על בסיס אלף לילה ולילה, והסיפורים אף השפיעו על יצירות מוזיקת פופ ורוק. להקת הרוק המתקדם הבריטית "רנסאנס" הקליטה בשנות ה- 70 יצירה מונומנטלית בשם "שחרזאדה" המתארת אף היא את סיפורה של הנסיכה הצעירה.







אלדין ומנורת הקסמים
אלאדין (במקור עַלָאא' אַ-דִּין, בערבית: علاء الدين) הוא הדמות הראשית במעשייה המפורסמת ביותר של אלף לילה ולילה - "אלאדין ומנורת הקסמים".
במעשייה המקורית אלאדין הוא בנו חסר התועלת של חייט עני. לאחר מותו של אביו, מאתר את אלאדין מכשף מאפריקה (ג'אפר) מתחזה לאיש זקן ומבקש ממנו להכנס למערה ולהוציא ממנה מנורה ישנה אשר חשק בה שנים רבות. באמצעות מנורה זו, אשר מצוי שד בעל כוחות קסם, נישא אלאדין לבת המלך (יסמין) ומשיג לעצמו ארמון מפואר.










סינבד המלח
סינבד או סינבד המלח (בפרסית: السندباد- "סנדבאד" ובערבית: السندباد البحري - "אס-סינדי-באד אל-בחרי") הוא דמות ספרותית המופיעה בסיפורי אלף לילה ולילה.
על פי המסופר באגדות, מוצאו של סינבד מבצרה שבעיראק, והוא חי בתקופת ח'ליפות בית עבאס.
בח'ליפות עות'מאן טוענים שההשראה לדמותו של סינבד המלח היא יהודי עשיר, בשם יצחק שחי בעיר הנמל צוחאר שבח'ליפות לפני מאות שנים. בשלב מסוים הוא בחר לעזוב את העיר ואת עסקיו בה ולצאת לשייט ארוך על פני הימים. כשחזר היו באמתחתו אינספור סיפורים על עלילותיו בתקופת הנדודים ועל הסיפורים האלה מבוססים סיפוריו של "סינבד המלח". ייתכן שאותו יצחק היה יצחק בן יהודה, תושב צוחאר במאה התשיעית, שנסע לסין לזמן ממושך ושב ממנה עשיר מופלג‏‏.
ריצ'רד פרנסיס ברטון בתרגומו לאנגלית מעיר שמקור השם סינבד במילה הסנסקריטית "סידהפטי" - אדון החכמים.
ברטון מציין פרשונויות נוספות בהם המילה "סינד" הוא שמו של נהר האינדוס והמילה "באד" משמעה בפרסית "רוח" וכן פרשנות לפיה מקור המילה בשם הפילוסוף היווני "סינטיפס".