גזע העץ הוא החלק של העץ המופיע מעל לפני האדמה. הגזע הבודד (בניגוד למספר גזעים בשיחים, למשל) והרכבו הייחודי הינם המאפיינים העיקריים של העצים.
הגזע מקביל לגבעול אשר ניתן לראות ברוב הצמחים האחרים, אלא שבגזע העץ העצה - רשת העורקים המעבירים מים ומינרלים מהשורש אל שאר חלקי הצמח - והשיפה - הרשת המעבירה תרכובות אורגניות - התעבו והתקשו בצורה ניכרת, עד שהפכו לרקמה העצית המוכרת לנו.

הקליפה כוללת, לפיכך, את האפידרמיס, את הפרידרם ואת השיפה. הפרידרם מופיע בדרך כלל במספר שכבות, והאופן שבו הן מונחות האחת על השנייה קובע את המראה החיצוני של הגזע. במספר גזעים מופיעים קשקשים, באחרים טבעות, אך קליפות רוב הגזעים נראות כ"פשרה" בין הקשקשים והטבעות.
שכבת הגזע הפנימית ביותר, הליבה, מורכבת מתאים גדולים המשמשים להובלה ולאחסון פחמימות, בעיקר.

"וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים" (שמות כה, יג)
"אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ז, עמוד א')
שעם

גמישותו של השעם ואי חדירותו לנוזלים הופכות אותו לחומר מתאים לייצור אטמים, פקקי בקבוקים, ובפרט בקבוקי יין. צפיפותו הנמוכה של השעם הופכת אותו למתאים לייצור מצופים לדיג, ויריעות שעם משמשות לריצוף ולייצור לוחות מודעות. ידוע על שימוש בשעם לכל הפחות לפני כ2,600 שנה על ידי האטרוסקים באיטליה.
בלוט
בָּלוּט, או אגוז האלון, הוא פריו של עץ האלון.

מקור שמו של הבלוט הוא מהשורש העברי ב.ל.ט., כנראה מפני שזרעו של הבלוט בולט החוצה מהספלול שלו.
הבלוט מופיע במקורות העבריים כפרי עץ האלון (מסכת מנחות סג). ייתכן כי השם העברי לבלוט נובע מהמילה המקבילה בארמית "בָּלוּטא", או מערבית "בָּלוּט".
הבלוט הוא מזין מאוד ועתיר באנרגיה. מידת החומרים המזינים שבו משתנה ממין אחד למשנהו, אך ככלל, הבלוט מכיל כמויות גדולות של חלבונים, פחמימות ושומנים בנוסף למינרלים שונים כסידן, זרחן, אשלגן וויטמינים.
בלוט עשוי להכיל גם את החומר טאנין, שהוא רעלן וטעמו מר מאוד. כמות הטאנין משתנה בין בלוטים ממינים שונים.
צנובר

רעיון נחמד ליצר תכשיטים משעם, בלוטים, איצטרובלים ועוד.
השבמחקתודה על ההעשרה בנושא.
חיבוקים