28.9.2012

היו זמנים

חיים חפֶר(פַיינֶר) (29 באוקטובר 1925 - 18 בספטמבר 2012) היה משורר, פזמונאי ופובליציסט ישראלי.
חתן פרס ישראל לזמר עברי ופרס סוקולוב לעיתונות.



הוא נולד בשנת 1925 בסוסנוביץ שבפולין בשם חיים פיינר, בן ליששכר ורבקה פיינר. 

סוֹסְנוֹביץ (בפולנית: Sosnowiec) היא עיר בדרום-מערב פולין, על יד נהר פשימשה הטובעני.
היישוב קיים ככפר משנת 1780, אך הוקם רשמית בשנת 1902 והוכר כעיר.
הודות לקרבתה לערי התעשייה של פולין הפכה העיר לצומת דרכים חשוב.
במפקד האוכלוסין של סוסנוביץ בשנת 1938 עולה כי חיו בעיר 129,610 אנשים מתוכם חיו 28,893 יהודים.









בהיותו בן 11 עלה לארץ ישראל, והתגורר עם הוריו ואחותו שרה ברעננה.


בנעוריו היה חניך במחנות העולים, שם החל לפרסם את שיריו הראשונים, ונשלח עם חבריו לתנועה להתיישבות בקיבוץ דפנה שבצפון.


דפנה הוא קיבוץ בעמק החולה, לא הרחק מגבול ישראל-לבנון, כ-7 קילומטרים מצפון-מזרח לקריית שמונה, בתחום המועצה האזורית הגליל העליון. שני פלגים של נחל דן זורמים בתחומו.
מייסדי קיבוץ דפנה היו עולים מליטא ופולין שהתארגנו לקבוצה במסגרת הקיבוץ המאוחד וישבו החל משנת 1932 בגבעת מיכאל שליד נס ציונה. כעבור 7 שנים, כשהיא מונה כמעט 250 נפש, נערכה קבוצת ההתיישבות לעלייה לקרקע בצפון עמק החולה, וב-3 במאי 1939 הוקם הקיבוץ במקומו הנוכחי כחלק ממבצע חומה ומגדל וכראשון מבין מצודות אוסישקין. בתחילה נקרא שמו "מצודת אוסישקין א'" אך לאחר התנגדות התושבים שונה שמו ולבסוף נקרא כשם העיר הקדומה "דפנה" ששכנה באזור בתקופה ההלניסטית.

חפר שירת בפלמ"ח ובין היתר השתתף בהברחתם ארצה של מעפילים בהעפלה יבשתית מסוריה ולבנון דרך גבול הצפון.
במלחמת העצמאות היה חפר מייסדה ומפקדה של להקת "הצ'יזבטרון", להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח, וכתב את רוב פזמוניה. חלק מפזמונים אלה הפכו להיות מסמלי התקופה: "הן אפשר", "היו זמנים", "הפרוטה והירח", "היי הג'יפ", ואחרים. לאחר מלחמת העצמאות פרסם את ספרו הראשון, "תחמושת קלה", ובו פזמוניו מתקופת הפלמ"ח.

הצ'יזבטרון הייתה להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח שהתקיימה בשנים 1948-1950. היא נחשבת כלהקה הצבאית הראשונה שהוקמה בארץ (קדמה לה להקת הבריגדה, אך זו הופיעה בפני החיילים העבריים בנכר).
הלהקה הייתה מורכבת מחבורה של שחקנים וזמרים צעירים בליווי האקורדיוניסט מאיר נוי. היא כללה בין היתר את שייקה אופיר (אז ישעיהו גולדשטיין), נעמי פולני, גדעון זינגר, שלמה בר שביט, יואל זילברג, רבקה מדניק (קרמר), אוהלה הלוי, אליקום שפירא ושמואל רוזן. במאי הלהקה היה שמואל בונים.

בשנת 1956 ערך חפר ביחד עם דן בן אמוץ את "ילקוט הכזבים" – ריכוז של כזבים, סיפורי הווי ומימרות שנולדו בפלמ"ח וזכה להצלחה גדולה. 
הספר כולל 167 "כזבים" שנבחרו מתוך קרוב ל-400 סיפורים. לבד מחפר ובן אמוץ, תרמו לילקוט גם חיים לבקוב שתואר כאלוף מספרי הכזבים בארץ, וכן שאול ביבר (תחת הכינוי "עופר"), ירוחם כהן, חיים זינגר, מוסה פינקל ואחרים.


ב-1961 יסדו השניים את מועדון החמאם ביפו, שנתן במה לאמנים רבים בזמר, בסאטירה ובבידור והפך למוקד חברתי ותרבותי. 


ב-1958 כתב יחד עם בן-אמוץ את ההצגה המוזיקלית "תל אביב הקטנה", ששחזרה את השנים הראשונות של העיר וזכתה להצלחה. 

תל אביב הקטנה היה כינויה של העיר תל אביב-יפו בפלשתינה-א"י. היא נוסדה מצפון ליפו בשנת 1909, בשם: "אחוזת בית", ונועדה להיות "עיר גנים". אולם היא התרחבה במהירות ושכונות רבות נבנו בה מעבר לקווי המתאר הראשונים, עד שהוכרזה כעיר בשנת 1934. זהו גם כינוי נוסטלגי למתחם חלקי העיר עד שנות העשרים.
תל אביב הקטנה היא גם הצגה מוזיקלית בסגנון קברטי שעסקה בשנותיה הראשונות של תל אביב. היא כללה מערכונים קצרים מהווי החיים בתל אביב הקטנה יחד עם שירים מקוריים.



בשנות השישים הפיק עם בן-אמוץ את הרכבי הבידור רביעיית מועדון התיאטרון ושלישיית גשר הירקון וכתב חלק משיריהם הידועים, לצד שירים שכתב ללהקות הצבאיות, לתרנגולים, החלונות הגבוהים ולזמרים כמו שושנה דמארי, יהורם גאון, אריק לביא ואחרים.

שלישיית גשר הירקון הייתה הרכב מוזיקלי שהתקיים בין השנים 1964 -1966 בשני הרכבים.
חברי ההרכב הראשון היו אריק איינשטיין, יהורם גאון ובני אמדורסקי.
בתוכניתה השנייה של השלישייה החליף ישראל גוריון את יהורם גאון שעזב.
היא קרויה על שם גשר הירקון בתל אביב שתמונתו אף הופיעה על עטיפות אלבומיהם.
לשלישייה תרומה נכבדת לזמר העברי.



בשנים 1964-2003 היה לחיים חפר טור קבוע ב"ידיעות אחרונות", שבו פרסם מדי שבוע מקאמה(מעין מאמר בחרוזים) על ענייני היום. זכורה במיוחד המקאמה "מסדר הנופלים", על נופלי מלחמת ששת הימים.

הֵם בָּאִים מֶן הֶהָרִים, מִן הַשְּׁפֵלָה, מִן הַמִּדְבָּר הֵם בָּאִים-
שֵׁמוֹת, פָּנִים, עֵינַיִם – וּמִתְיַצְּבִים אֶל הַמִּסְדָּר. הֵם בָּאִים בְּצַעַד
גַּבְרִי, חֲזָקִים וּשְׁזוּפִים הֵם יוֹצְאִים מִתּוֹךְ הַמְּטוֹסִים הַמְּרֻסָּקִים 
וּמִן הַטַּנְקִים הַשְּׂרוּפִים / הֵם קָמִים מַאֲחוֹרֵי הַסְּלָעִים, מַעֵבֶר
לַדִּיוּנוֹת וּמִתּוֹךְ תְּעָלוֹת הַקֶּשֶר / גִּיבּוֹרִים כָּאֲרָיוֹת, עַזִּים כַּנְמֵרִים
וְקַלִּים כַּנֶּשֶר //

חפר נודע בדעותיו הנחרצות אותן הביע לא אחת במאקמות שלו ובאמצעי התקשורת.
הוא זוהה עם תנועת העבודה והיה מקורב לשניים מבכיריה, שהיו מפקדיו בפלמ"ח: יגאל אלון ויצחק רבין. בשנים1977-1975 מינה אותו אלון לשמש כנספח תרבות בקונסוליה של ישראל בלוס אנג'לס.

שורות אחדות מפזמוניו בתקופת מלחמת העצמאות הפכו ברבות השנים לסמלי התקופה.
"עוד נזכור תחת גשם עופרת איך בסוריה צעד הפלמ"ח" ("רבותי ההיסטוריה חוזרת") –
סוקר את מפעלות הפלמ"ח, בין השאר השתתפותו ב
מערכה שבה נכבשו סוריה ולבנון ביוני 1941 מידי אנשי צרפת של וישי.
"אל הנגב פלוגונת נשלחה עם מקלות כתחליף לרובים" ("רבותי ההיסטוריה חוזרת") – תזכורת לירידת פלוגות בלתי מזוינות של הפלמ"ח לנגב באפריל1942 לקדם את הפלישה הצפויה של צבאו של רומל.

"הן אפשר ובג'יפ שעבר שאגו בחורים כי נגמר" ("הן אפשר") – ביטוי לכמיהה לשלום של לוחמי תש"ח (נכלל בתוכנית השלישית של הצ'יזבטרון "הפלמ"חניק מחפש את המחר").

"היו זמנים אז במשלט ישבנו" ("היו זמנים") – תיאור כיצד מאורעות התקופה יסופרו כעבור שנים רבות.


"היי דרומה לאילת" ("היי דרומה") – נכתב בעת הנסיעה של להקת הצ'יזבטרון לעקבה (אילת) במסגרת מבצע עובדה ומתאר את הנופים שעברו בדרך.

"הגישו פינג'אן והגידו, היש עוד פלמ"חניק כמו דודו?", ("דודו") נכתב על דוד צ'רקסקי בחייו, ולאחר נפילתו הפך לשיר זיכרון שתרם לקיבוע תדמית הפלמ"חניק בחברה הישראלית.

חפר כתב בשיתוף פעולה עם טובי המלחינים והזמרים. סשה ארגוב, משה וילנסקי ודובי זלצר הלחינו רבים מפזמוניו. בין הזמרים שהרבו לבצע את שיריו נמנים אריק לביא ("שיר הקטר", "הסלע האדום", "הדודה מחדרה").

יהורם גאון ("הנני כאן", "רוזה", "השר משה מונטיפיורי", "לא נפסיק לשיר", "בית אבי", "אני עושה לי מנגינות")

שושנה דמארי ("בת שבע", "הקרב האחרון"), 



יפה ירקוני ("רבותי ההיסטוריה חוזרת", "הפִינְגָ'אן", "שושנה שושנה")

 ואורי זוהר ("החופש בבית ההבראה", "שיר הפטנטים").



חפר כתב פזמונים ללהקות רבות, בהן התרנגולים, בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון ,החלונות הגבוהים , רביעיית מועדון התיאטרון  והלהקות הצבאיות.



הוא  כתב פזמונים למחזות הזמר "קזבלן",  "תל אביב הקטנה" , "איי לייק מייק"  ו"סאלח שבתי".


חלק מפזמוניו של חפר נאסרו בזמנם לשידור ברדיו, בהם: "הגנרל המקסיקני" הלועג למפקד בכיר בצבא שלא השתתף באף קרב; "הסלע האדום" – שחפר דאג בעצמו שיאסרו אותו לשידור כשראה שהוא עלול להשפיע על הצעירים לצאת לפטרה שמעבר לגבול; ו"יחזקאל", שנאסר על מנת לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי‏.


לזכרו של חיים חפר  - חלק ממילות שיריו - כאן
השירים של חיים חפר בשירונט 

והשיר הכי אהוב עלי - אברהם ושרה

 

יהי זכרו ברוך


מקורות
makoויקפדיה