כל עונה חדשה היא חיפוש אחר מגמות חדשות.
כלל ברור היה בשנות ה-50 : אישה, באשר היא, לא יוצאת מהבית ללא תכשיט.
התכשיטים התאפיינו בגודל, בקווים אלגנטיים ובצורות יחודיות.
כדי להראות באירועים מיוחדים, היה על צווארה של האישה להיות מקושט בתכשיט גדול, שיתאים לבגד שלבשה או אפילו לחגורה שחגרה. נשים אלו היו שמרניות בקשר להתאמת התכשיט לבגד.
פנינים הפכו אייקון של ממש בשנות ה-50 עד שכל עקרת בית הצטיידה בתכשיט פנינים אחד לפחות.
פנינים שימשו באירועים חגיגיים וגם בחיי היום-יום.
גם היום, נשים העונדות תכשיט פנינים (קלאסי) נחשבות "נשים אמיתיות".
לא משנה באיזה וראציות או אילו פנינים (גם מלאכותיים) ישתמשו, פנינים אמיתיות קשורות על חוט פנינים קלסי, הוא תכשיט בן אלמוות.
באופן כללי, כל סוגי העגילים של שנות ה-50 הופכים ל-In היום.
ה- cuff earrings, העגילים ש"מתלבשים" על כל האוזן (טרנד שהפך בימנו אלו פופולרי מאוד) היו כבר פופולריים בשנות ה-50.
תכשיטים גדולים (עגילים, צמידים, טבעות) היו פופולריים מאוד אז והופכים כאלו גם היום.
תשלבו מלכיט, קריסטל או טופז, והנה לכם תכשיט בסגנון שנות ה-50.
מאפיין נוסף היתה סיכה ענקית עם אבנים חצי יקרות
בתקופה זו, קשה היה לדמיין את האישה ללא קישוט אלגנטי על ראשה, שהשלים תמונה של שבריריות ועידון.
מרי קוואנט המציאה את חצאית המיני, ג’קי קנדי הציגה את כובע הצילינדר, ריסים מלאכותיים עיטרו את עיניהן של נשות העשור והתסרוקות היו במגוון רחב של אורכים וסגנונות.
האופנה בשנים הראשונות של שנות השישים, שיקפה את האלגנטיות של הגברת הראשונה, ז’קלין קנדי. בנוסף לכובע הצילינדר המרובע, לבשו נשים מטפחות ראש, חליפות עם ז’קטים קצרים מרובעים, וכפתורים גדולים במיוחד. שמלות פשוטות וגיאומטריות.
האופנות החדשות שאומצו לראשונה ע"י כוכבי הטלוויזיה, הקולנוע והמוסיקה, היוו מודל-לחיקוי לצעירים רבים.
במחצית השניה של שנות השישים החלה האופנה להשתנות במהירות - אז הופיעו הבדים הסינטטיים ותכשיטי הפלסטיק.
החל משנת 1967, בדים חדשים מחומרים חדשים כמו PVC ופוליאסטר החל להיות יותר ויותר פופולרים בקרב צעירים.
אנשים לבשו בגדים בהדפסים פסיכדליים, צבעי ניאון זרחניים, מכנסי חצאית, מגפיים, שמלות PVC בצורת קופסה ועוד.
בשנות ה-60 המאוחרות החלו תנועות חברתיות שקראו לשחרור מיני, שלום ואהבה חופשית.
לאנשים אלו שכונו “היפים” היתה השפעה גדולה על סגנון הלבוש של נשים וגברים, שכללו מכנסי ג’ינס בגזרת פעמון (פאדלפון), בדי באטיק בצביעה ידנית וכמו גם הדפסי הפייזלי.
ההיפים קראו תיגר על ההבחנה המגדרית בין גברים לנשים, והנחילו את המראה ההיפי האנדרוגיני - גם גברים וגם נשים לבשו ג’ינס מתרחב בגזרת פעמון, חולצות צבועות ביד וסרטי ראש.
קבוצה נוספת שנתנה את הטון באופנת שנות השישים היו אנשי הבוהו (בוהמים). היה דמיון רב במבחינה חיצונית בין ההיפים לאנשי הבוהו, לא כך מבחינה אידיאולוגית. בעוד ההיפים דגלו בשוויון ודמוקרטיה, דגלו הבוהמים באינדיבידואליות וביטוי עצמי.
הבוהו שיק הפך שם נרדף ל"שפע אביזרים" : שפע צמידים, צמידי קרסול, שרשרות Mix-and-Match, ועגילים תלויים. וזה לא נגמר בתכשיטים : סרטי ראש, קליפים, סיכות לשיער וחגורות למותן.
בשל העובדה שחלה התעוררות גם במעמד הביניים, פרחו תכשיטי הפנינים המלאכותיות ואפילו הצבעוניות.
נשים ענדו גם תכשיטים עשויים מחומרים טבעים, כמו ענבר וקורלים.
האופנה של שנות ה-60 התאפיינה בצבעים עשירים: אדום, כחול, ורוד, ירוק, צהוב, כתום.
הדפוסים הרווחים היו: נקודות, פסים, דפוסים מופשטים ומוטיבים צמחיים קטנים.
התכשיטים היו עשויים בד, מתכת, פלסטיק ואבנים, תוך דגש על הסגנון האתני.
*** מקור - http://trends.jewelry/50s-jewelry/, http://trends.jewelry/60s-jewelry/, ו-כאן
כלל ברור היה בשנות ה-50 : אישה, באשר היא, לא יוצאת מהבית ללא תכשיט.
התכשיטים התאפיינו בגודל, בקווים אלגנטיים ובצורות יחודיות.
כדי להראות באירועים מיוחדים, היה על צווארה של האישה להיות מקושט בתכשיט גדול, שיתאים לבגד שלבשה או אפילו לחגורה שחגרה. נשים אלו היו שמרניות בקשר להתאמת התכשיט לבגד.
פנינים הפכו אייקון של ממש בשנות ה-50 עד שכל עקרת בית הצטיידה בתכשיט פנינים אחד לפחות.
פנינים שימשו באירועים חגיגיים וגם בחיי היום-יום.
גם היום, נשים העונדות תכשיט פנינים (קלאסי) נחשבות "נשים אמיתיות".
לא משנה באיזה וראציות או אילו פנינים (גם מלאכותיים) ישתמשו, פנינים אמיתיות קשורות על חוט פנינים קלסי, הוא תכשיט בן אלמוות.
באופן כללי, כל סוגי העגילים של שנות ה-50 הופכים ל-In היום.
תכשיטים גדולים (עגילים, צמידים, טבעות) היו פופולריים מאוד אז והופכים כאלו גם היום.
תשלבו מלכיט, קריסטל או טופז, והנה לכם תכשיט בסגנון שנות ה-50.
מאפיין נוסף היתה סיכה ענקית עם אבנים חצי יקרות
בתקופה זו, קשה היה לדמיין את האישה ללא קישוט אלגנטי על ראשה, שהשלים תמונה של שבריריות ועידון.
העשור הבא היה עשור ששבר מסורות רבות שהיו קיימות באופנה, עשור ששיקף תנועות חברתיות ושינוי מגמות ותקופה שהפכה לאחת המבריקות והאגדתיות בתולדות עולם האופנה.
בתקופה של תהלוכות חגיגיות המוניות, נערים הקוראים תיגר על החברה תוך שאיפה לחופש, דפוסי חשיבה חדשים ולא שיגרתיים, התעוררו הנשים אל מול מיניותן והרצון להתקשט בתכשיטים וללבוש בגדים יפים הגיעה גם למעמד הביניים - גם נשים לא אמידות יכלו להרשות לעצמם סגנון אישי.
הרעיון של קניית בגדים שיכולים להיות פונקציונאליים ומשוחקים עם חלקיהם השונים (לעומת העשור הקודם שאנשים קנו בגדים ספציפיים רק לאירועים מסוימים) , היה מסקרן וחדשני לנשים בתקופה הזו.
שנות השישים שמו הנשים יותר דגש על חושניותן ומיניותן כאשר המגמה היתה- אקססוריז ותכשיטים נוחים יותר לענידה/לבישה. עגילים בצורות גיאומטריות ומשקפיים ראוותניים ויוצאי דופן החלו לצוץ.
כל אישה ניסתה להראות את האינדיבידואליות שלה בשילובים יוצאי דופן.
שנות השישים שמו הנשים יותר דגש על חושניותן ומיניותן כאשר המגמה היתה- אקססוריז ותכשיטים נוחים יותר לענידה/לבישה. עגילים בצורות גיאומטריות ומשקפיים ראוותניים ויוצאי דופן החלו לצוץ.
כל אישה ניסתה להראות את האינדיבידואליות שלה בשילובים יוצאי דופן.
מרי קוואנט המציאה את חצאית המיני, ג’קי קנדי הציגה את כובע הצילינדר, ריסים מלאכותיים עיטרו את עיניהן של נשות העשור והתסרוקות היו במגוון רחב של אורכים וסגנונות.
האופנה בשנים הראשונות של שנות השישים, שיקפה את האלגנטיות של הגברת הראשונה, ז’קלין קנדי. בנוסף לכובע הצילינדר המרובע, לבשו נשים מטפחות ראש, חליפות עם ז’קטים קצרים מרובעים, וכפתורים גדולים במיוחד. שמלות פשוטות וגיאומטריות.
האופנות החדשות שאומצו לראשונה ע"י כוכבי הטלוויזיה, הקולנוע והמוסיקה, היוו מודל-לחיקוי לצעירים רבים.
במחצית השניה של שנות השישים החלה האופנה להשתנות במהירות - אז הופיעו הבדים הסינטטיים ותכשיטי הפלסטיק.
החל משנת 1967, בדים חדשים מחומרים חדשים כמו PVC ופוליאסטר החל להיות יותר ויותר פופולרים בקרב צעירים.
אנשים לבשו בגדים בהדפסים פסיכדליים, צבעי ניאון זרחניים, מכנסי חצאית, מגפיים, שמלות PVC בצורת קופסה ועוד.
בשנות ה-60 המאוחרות החלו תנועות חברתיות שקראו לשחרור מיני, שלום ואהבה חופשית.
לאנשים אלו שכונו “היפים” היתה השפעה גדולה על סגנון הלבוש של נשים וגברים, שכללו מכנסי ג’ינס בגזרת פעמון (פאדלפון), בדי באטיק בצביעה ידנית וכמו גם הדפסי הפייזלי.
ההיפים קראו תיגר על ההבחנה המגדרית בין גברים לנשים, והנחילו את המראה ההיפי האנדרוגיני - גם גברים וגם נשים לבשו ג’ינס מתרחב בגזרת פעמון, חולצות צבועות ביד וסרטי ראש.
 |
| הדרכה |
קבוצה נוספת שנתנה את הטון באופנת שנות השישים היו אנשי הבוהו (בוהמים). היה דמיון רב במבחינה חיצונית בין ההיפים לאנשי הבוהו, לא כך מבחינה אידיאולוגית. בעוד ההיפים דגלו בשוויון ודמוקרטיה, דגלו הבוהמים באינדיבידואליות וביטוי עצמי.
הבוהו שיק הפך שם נרדף ל"שפע אביזרים" : שפע צמידים, צמידי קרסול, שרשרות Mix-and-Match, ועגילים תלויים. וזה לא נגמר בתכשיטים : סרטי ראש, קליפים, סיכות לשיער וחגורות למותן.
בשל העובדה שחלה התעוררות גם במעמד הביניים, פרחו תכשיטי הפנינים המלאכותיות ואפילו הצבעוניות.
נשים ענדו גם תכשיטים עשויים מחומרים טבעים, כמו ענבר וקורלים.
האופנה של שנות ה-60 התאפיינה בצבעים עשירים: אדום, כחול, ורוד, ירוק, צהוב, כתום.
הדפוסים הרווחים היו: נקודות, פסים, דפוסים מופשטים ומוטיבים צמחיים קטנים.
התכשיטים היו עשויים בד, מתכת, פלסטיק ואבנים, תוך דגש על הסגנון האתני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה