עושות רוח - הסבר כללי

 בפוסט הקודם נהננו ממשב הרוח שהן עושות.

בפוסט זה אסביר בצורה כללית, כיצד חורזים אלמנט אחד של מניפה. 

למען הפשטות אתמקד בדגם דמוי האלמנט בשרשרת הבאה, אבל אלמנטים נוספים עשויים מחרוזים אחרים בנויים על אותו עקרון.

אלמנטים דמויי  אלמנט זה, בנויים  מ- 4  עקרונות:

• משתמשים בכמה גדלים של חרוזים
• השחלה ראשונית יוצרת מעין עיגול (לא ממש עיגול, אבל למען הפשטות) המורכב ברובו מהחרוזים הקטנים יותר ובחלקו העליון - חרוז/מס' חרוזים גדולים יותר
• פיוטה,  כאשר גודל החרוזים הולך ועולה.
• בכל סבוב פיוטה, מספר החרוזים החדשים פוחת ב-1

ראשית נבחר את החרוזים.

באלמנט לעיל, משתמשים ב:

• 15/0
• 11/0
• 8/0
• חרוז אחר גדול יותר, נניח מולטיקאט 4 מ"מ או סברובסקי או פנינה

ניתן למשל להשתמש גם בדליקות 11/0 ואז הם יהיו בין ה-15/0 ל-11/0.
או בדליקות 10, ואז יהיו בין ה-11/0 ל-8/0.

השחלה ראשונית - משחילים את החרוז הגדול ביותר, משני צדדיו - החרוזים הבאים אחריו בגודל, אחד מכל צד. וביניהם - מס' אי זוגי של 15/0 (או החרוז הקטן ביותר)

לחרוזים הגדולים ב"קודקוד" העיגול 2 תפקידים עיקריים:

• ליצור מעין צורת טיפה
• לשמש מעבר מצד אחד של העיגול לצד השני בחריזת הפיוטה.

כעת אנו מתחילים לחרוז פיוטה בחרוזים הקטנים.

כאמור, מס' החרוזים בכל שורת פיוטה הולך וקטן באחד. קחו את זה בחשבון כשתחשבו כמה חרוזים תשחילו בהתחלה.

נתחיל סיבוב ראשון עם החרוזים הקטנים ביותר.

ראשית, נצא מחרוז אחד קטן, אחרי החרוז השני בגודלו, לא משנה מאיזה צד.

כעת פיוטה, כאשר בסופו נצא מהחרוז הקטן ביותר האחרון ב"סיבוב" בצד השני.

עלינו להתחיל שורה חדשה בפיוטה.
לשם כך, עלנו לעבור לצד השני של החריזה. נעבור דרך החרוזים הגדולים ונצא מהחרוז הפיוטה הראשון שהשחלנו בסבוב הזה. (צריכים לעבור דרך החרוז בקטן בשורת ההשחלה הקרוב "לקודקוד" העיגול)

כעת אנו חורזים פיוטה עם חרוזים גדולים יותר.

להזכירכם, מס' החרוזים החדשים בשורה זו יהיה אחד פחות מהשורה הקודמת

סיימנו סיבוב, עלינו להגיע לצד השני.

נעבור בחרוזים מהסיבובים הקודמים (גם משורת ההשחלה).

עכשיו בעיה שמתי שהוא תתקלו בה.

מתי שהוא, לא תוכלו לעבור יותר דרך חרוזי ה-15/0.
כאשר מגיעים למצב זה,  במקום לעבור לצד השני של ה"עיגול", מוצאים  מסלול קרוב דרך החרוזים האחרים ויוצאים מהחרוז האחרון בסיבוב שזה עתה סיימנו, מהצד השני, ע"מ שנוכל להתחיל שורה חדשה. די דומה למה שעושים בפיוטה אי זוגית.

למשל כך

 וכעת נחרוז את השורה הבאה, שוב באותם חרוזים. נגיע לקצה השני, נסתובב בין החרוזים ונצא מהחרוז האחרון שהשחלנו בסבוב, לכיוון הצד השני, להתחלת שורה חדשה.

כך ממשיכים, כאשר כל שתי שורות, עוברים לחרוז גדול יותר, עד הגודל הרצוי (או עד שאין יותר חרוזים לחרוז)

אנו משנים את גודל החרוזים, לרבות האפקט המעניין, מסיבה אחת בלבד- כדי שה"עיגול" לא יתקמר.
השימוש בחרוזים הולכים וגדלים מרחיב ומגדיל את היקף ה"עיגול".

ניתן כמובן לשחק בצבעים וכל מיני וראיציות שנראות לכם.

וראציה יפה בעיני היא יצירת מניפה תלת מימדית.

למשל,  משהו דמוי העגיל הזה

לאחר שסיימתם לחרוז את המניפה, הגיעו לשורת ההשחלה וחרזו באופן זהה בצד השני, שורה אחת פחות.

אח"כ חברו את שני המשטחים שנוצרו ב-"זיג-זג", כמו כל חיבור משטחי פיוטה.

עושות רוח

 הן התחילו עוד בתקופה הקדומה, כסמל לסטטוס וכקישוט שימושי.

במהלך התפתחותן הן יוצרו ממגוון חומרים ושלובו בהן אלמנטים אומנותיים.

הן משמשות לקירור,  להסעת אוויר, סלוק חרקים, כחפץ טקסי ואפילו כפריט לבוש והן לא בדיוק אביזר שמתאים לחורף... נו אז מה?

בפוסט זה נהנה מתכשיטים/אלמנטים המזכירים מניפות, או באנגלית Fan.

מרבית התכשיטים/האלמנטים המזכירים מניפה, בנויים במעין חצי עיגול ששני קצוותיו מחוברים

באלמנט המניפה ניתן להשתמש במופע יחיד, 

כעגיל

או כתליון/סיכה

יש  המשתמשים באלמנט המניפה, ליצור תכשיט אחר, רב מופעי.

וכמו בחריזה/תכשיטים - יש גם וראיציות

בפוטס הבא נלמד את הטכניקה של מניפה דמוית העגיל הזה

היו איתי.

איפה לכל הרוחות נמצאת ה-א'?

 שאלתם את עצמכם פעם  למה  מקשי האותיות במקלדת מסודרים כפי שהם מסודרים?
למה אותיות ה-אב' (או ה-AB) מפוזרים במקלדת מבלי הגיון שנראה לעין? למה זה כל כך לא נוח?
למה האותיות לא מסודרות לפי סדר אלפא ביתי כמו במקשי הסלולריים?

למעשה, השאלה שצריכה להישאל היא: למה האותיות במכונת הכתיבה (זוכרים מה זה?) היו מסודרות כפי שהיו ?

ולמה מכונות הכתיבה (הן עדין לא פסו מהעולם?) מעניינות  אותנו בכלל?

ובכן, ע"מ לתת תשובה לשאלה ששאלתי בתחילת הפוסט, יש להוריד את האבק מעל כמה ספרי היסטוריה, ולחזור אחורה בזמן.
אותה מקלדת שנמצאת כמעט בכל בית בעולם, פותחה עוד לפני שהוריו של ביל גייטס חשבו להביא אותו לאוויר העולם.

המקלדת הראשונה בעולם פותחה עוד בשנת 1714 כחלק ממכונת כתיבה שנועדה בכלל לעיוורים.
למה לעיוורים? כי באותה תקופה המכניקה היתה פשוטה מאוד והמכונות איטיות מאוד.

אף לא אחד חשב להשתמש בהן, במכונות הכתיבה, כתחליף לכתיבה.

וכמו שקורה תמיד, הטכנולוגיה השתפרה וכך גם מהירות הכתיבה במכונות הכתיבה.

נחזור למקשים ולסדור האותיות.
בהתחלה אמנם סודרו האותיות לפי סדר אלפא ביתי, אולם המכניקה הפשוטה של מכונת הכתיבה העתיקה  לא ממש הסתדרה עם מהירות הכתיבה של המשתמשים בה.

בשנת 1868 המציא מוציא לאור בשם כריסטופר לת'ם שולס זרוע מתכת שבקצה גולפה אות, המכה ומצמידה נייר פחם על ניר רגיל. המצאה זו הביאה למכונת הכתיבה המסחרית הראשונה בעולם.
הכלים והטכניקה הפרימיטבית של אותה תקופה גרמו לזרועות להתקל אחת בשניה בזמן הקלדה רציפה.
שולס ניסה לסדר את המקשים כך שיהיו כמה שפחות התקלוית בין הזרועות ובכך להאיץ את קצב הכתיבה במכונה.

בצר לו, הוא פנה למורה בשם איימוס דנסמור והוא שאיתר עבורו את רצף האותיות באנגלית, שלרוב נוהגים להקלידן זו אחר זו. את האותיות האלו מיקם שולס במקום מנוגד במקלדת ע"מ להקטין את מספר ההתנגשויות בהקלדה.סדר האותיות שונה למבנה שאנו מכירים היום, סדר QWERTY (ע"ש ששת המקשים הראשונים בצידה השמאלי של המקלדת. סדר זה של האותיות).

לאורך השנים התקלות פחתו, הזרועות התנגשו אחת בשניה פחות ופחות, אבל סדור האותיות נשאר.

לאורך השנים היו ניסיונות לאתגר את שיטת ה-QWERTY כאשר הניסיון המוכר ביותר הוא מקלדת דבורק.
בשנת 1932 קיבל פרופסור אוגוסט דבורק (פסיכולוג ומומחה לחינוך מאוניברסיטת וושינגטון) מענק לפתח מקלדת אולטימטיבית, כזו שתחליף את ה-QWERTY.
דבורק איגד את אותיות הניקוד (AEIOU) וחמש אותיות נפוצות (DHTNS) בשורה האמצעית.

תחת פיקוחו, נערכו במשך תקופה מחקרים רבים, שמטרתם היתה להוכיח את יעילות מקלדת דבורק על שיטת ה-QWERTY.
אולם, מקלדת דבורק לא באמת האטה את הקצב.
כנראה שלא משנה מה הסדר - יש שמקלידים לאט ויש אחרים שמקלידים מהר.

דבורק פיתח עוד מקלדות (למשל למי שמקליד ביד אחת) אבל , עד כמה שאני מקלידה מהר, התעייפתי.
אני הולכת להתאמן על מהירות ההקלדה שלי (best of the best can always be better)

חוט לקוף או קוף לחוט?

 עוד לפני היותי חורזת, השחלתי אי אילו חוטים בחיי - חוט תפירה, חוט רקמה, חוט צמר ועוד.

לא היתה בעיה - הקוף היה מספיק גדול להכיל את החוט, מה עוד שהראייה היתה 6/6.

אבל אז התחלתי לחרוז. המחט הפכה דקה יותר, הראיה כבר לא 6/6.

והקוף? איפה לעזאזל הקוף???

זוהי משימה די מתסכלת.
לפעמים המזל משחק לנו, אבל פעמים רבות אנו חותכים, מלקקים, מתחננים לחוט שיואיל בטובו להיכנס.

כאשר רוב האנשים משחילים חוט למחט, הם מחזיקים את קצה החוט בין אצבעותיהם ומנסים להנחות אותו דרך קוף המחט. אבל החוט לעיתים סרבן, הקצוות פעמים רבות נפרמים מה שמאלץ אותנו לשים אותו בפינו ולנסות שוב.

 אז הנה לכם דרך אחרת להשחיל חוט במחט.
שיטה בת 4 צעדים פשוטים - "Pinch the tip" ( צבוט את הקצה)

שלב ראשון 

החזיקו את החוט בין האגודל לאצבע המורה.

שלב ב'

צבטו את החוט בין האצבעות עד שבקושי תוכלו לראות את קצה החוט.

 עם היד השנייה החזיקו את המחט וקרבו את קצה החוט למחט.

שלב ג'

במקום לנסות להשחיל את קצה החוט לתוך הקוף (השיטה האופיינית), דחפו את הקוף לקצה החוט

שלב ד'

כאשר האצבעות צובטות את קצה החוט, משחילים אותו לקוף.

קצת תרגול ותצליחו.

גם כאן, סדרת תמונות המדגימה השיטה.

למי שמעדיף סרטון וידאו, בבקשה

לי אישית, השיטה הזו לא ממש עובדת ואני ממשיכה להלחם בהשחלה ה"מסורתית".

הנה עוד שיטה שמצאתי ברשת.
כל מה שאתם זקוקים לו, לרבות חוט ומחט, מייצב למחט (פקק, סבון וכד').
איך?- כאן

אז למדנו להשחיל...
דרך אגב, לפני שאתם מנסים להשחיל, ודאו שאתם מנסים להשחיל לקוף ולא לחוד. אני לא צוחקת.
לא פעם ניסיתי דקות ארוכות להשחיל החוט,  עד שהבנתי שהקוף בכלל בצד השני.

מה עושים כאשר החוט עבה יותר, למשל כמו בקרושה חרוזים?

החוט לכשעצמו עשוי להיכנס לחרוז, אבל יחד עם המחט- אין הרבה סיכוי.
מה עושים?

לוקחים חתיכה קטנה של חוט דק (למשל פיירליין), משחילים למחט (כמו שלמדנו לעיל) וקושרים את קצוות החוט, כך שנוצרת מעין לולאה.

משחילים את החוט איתו רוצים לעבוד בתוך הלולאה שנוצרה עם החוט הדק.

מה שנותר הוא להשחיל את החרוזים....

איזו להבה יכולה להשתוות לקרן אור של השמש ביום חורף?

זה לא ממש סוד שאני לא מתה על החורף.

אבל, באופן יוצא מהכלל, הקיץ האחרון הביא אותי בפעם הראשונה בחיי לגעגועים עמוקים לחורף.

עכשיו, שהוא כבר כאן  אני כבר רוצה קיץ...

נו טוב, איך אמרה דולי פרטון?  "אם אתה רוצה את הקשת בענן, אתה צריך לסבול גם את הגשם"

בפוסט זה -  האקססוריז שאנו חייבים לחורף...

נתחיל עם צעיפים...

אז יש לנו רדיד (או של ,shawl) -  מטפחת גדולה שעוטפים בה את הכתפיים שאפילו בתורה הוזכרה:
"נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת".

הסודר הוא סוג של צעיף המכסה גם את הראש (headkerchiefאו Hooded) ואף הוזכר בתלמוד:
" וחגור שבמותניו וכובע שבראשו וסודר בצווארו"

ויש סתם "צעיף" (scarf)

יש פשמינות

יש "צעיפי שמיכה"

יש אפילו פונצ'ו

מהצעיפים נעבור לכפפות, בין אם הן נטולות אצבעות (FINGERLESS GLOVES)

ובין אם הן מלאות

את חפתי המגפיים, או גרבי המגפיים, כבר גילינו בפוסט אחר.

אפשר קצרים

ואפשר ארוכים (חותלות)

כיסינו את הכתפיים, הראש, הצוואר, מה עם האוזניים?

מחממי האזניים לא חייבים להראות כאלו

הם בהחלט יכולים להיות כאלו

 ולא דיברנו על  כובעים,

תיקים, ארנקים, חגורות, מגיני ניידים, אה, וכובעים...

החורף זו הזדמנות מצוינת ללבוש סוודר או שמלה ולקשט אותם בתכשיטים  שיגנבו את ההצגה - שיק ובלינג בלינג...

ומה עם חיות המחמד שלכם? הם לא זקוקים למיני אקססוריז לחורף?

ולסיום -  על הטרנדים של חורף 2016  

עגיליםרבותי, עגילים

עגילים הם אחלה תכשיט למי שאוהב לחרוז ואין לו הרבה זמן (או סבלנות).
הם גם יכולים לשמש בסיס לתכשיט גדול יותר, כאלמנט שחוזר על עצמו.

בשבועות האחרונים, כמעט בכל יום,  עולים ב-Biserok סדנאות מצולמות של עגילים.
פוסט זה יוקדש להם, לעגילים - סדנאות ותרשימים.
סדנה אחת אעלה במילים שלי...
את השאר - הקישו על שם העגילים/תמונה  ותגיעו לסדנה/תרשים.
כאשר התרשימים/סדנאות ברוסית, מומלץ, למי שאינו קורא רוסית, להעתיק הקשור לתרגומון של גוגל ולבקש תרגום מרוסית לאנגלית. התרגום יוצא סביר ביותר.


נתחיל עם הזוג הראשון מלווה בהסבר שלי,  "Golden temptation".

החומרים

• חרוזים גודל 10/0 או 11/0
• דליקות או חרוזים רגילים 15/0 - בשלושה צבעים
• סופר דו
• ריבולי גודל 14 מ"מ
• סברובסקי 4 מ"מ
• מולטיקאט גודל 3 מ"מ

שלבי ההכנה, להלן.

שלב א'

עוטפים את הריבולי כמו שכולנו כבר יודעים, עם 11/0 ו-15/0 צבע א'

שלב ב'
מגיעים לשורה האמצעית בעטוף( חרוזי 11/0) וחורזים בפיוטה עם סופר דו, ככה מסביב

שלב ג'
יוצאים מחור עליון של סופר דו.
משחילים 15/0 צבע ב', סברובסקי ו-15/0 צבע ב' ונכנסים בחור העליון של הסופר דו הבא.

משחילים 15/0 צבע ג' ונכנסים בחור העליון של הסופר דו הבא

חוזרים על שלב ג' מסביב לריבולי העטוף.

שלב ד'
יוצאים מ-15/0, שאחרי סברובסקי.

משחילים 15/0 צבע ג', מולטיקאט ו-15/0 צבע א' ונכנסים ב15/ הבא מהסבוב הקודם, זה שלפני סברובסקי.

נכנסים דרך הסברובסקי ויוצאים מה-15/0 אחריו.
חוזרים על שלב זה מסביב לריבולי

שלב ה', לולאות הסיום

יוצאים מאחד המולטיקאטים בשלב הקודם

משחילים שני צבעים של 15/0 לסרוגין, סה"כ 40 חרוזים
מדלגים על סברובסקי אחד ונכנסים בבא, משמאל לכיוון העבודה (כאילו בלופ)

משחילים 11 חרוזי 15/0 בשני צבעים, לסרוגין, ונכנסים בלולאה שנוצרה מעל הסברובסקי, בחרוז ה-12.
צריכים להיות 11 חרוזים בכל צד והחרוז ה-12 משותף.

משלימים ל-40 חרוזים מהצד השני (כלומר מוסיפים עוד 28 חרוזים), מדלגים על סברובסקי ונכנסים במולטיקאט הבא

סיום
עולים למוטיקאט מעל הלולאה המרכזית שחרזנו, מכינים לולאה קטנה מחרוזי15 (לסירוגין) למתלה של העגיל ומחברים מתלה

סיימנו זוג אחד.

הזוג הבא, נקרא "Queen's Heart"

זוג העגילים הבא לא זכה לשם רק לכותרת -  How to weave earrings

גם אלו לא נקראו בשם אקזוטי, כאן

איך להכין את ה-"Night Rendezvous", תוכלו ללמוד כאן

ממש מתאים לחג המולד המתקרב, - "Christmas Time".

הזוג  הבא  אינו מ-Biserok, אבל גם בשפה הרוסית.

ה-"Lavender" מגיעים מה-Biser.info והם  רקומים.

העגילים הבאים, בפיוטה אלכסונית וסופר דו, מוסברים בסדנה מצולמת באנגלית.

ואסיים בסרטון 

לשמור על מתח נכון

 גם חורזים מנוסים, אפילו אמנים בחריזה, מתמודדים בשאלת מתח עבודתם.
מתח לא נכון של העבודה עלול לגרום לעבודה להיות רפויה מדי, בעלת מראה מרושל ולא מקצועי.

הנה לכם 10 טיפים לשמירה על מתח נכון בעבודת החריזה.

הטיפים מתורגמים ממאמר מבית היוצר של Bead&Button עם קצת תוספות שלי.

טיפ ראשון - מצאו את נקודת האחיזה המתאימה

הרמת העבודה אליכם עשוייה לשפר פלאים את המתח בעבודה.

החזקת החרוזים שזה עתה הוספתם לעבודה ואת החוט היוצא מהם, ימנע מהתך החדש להיות רופף.

סיימתם תך, שנו אחיזה לתך הבא. צעד אחר צעד.

אל תשמרו על "אחיזת מוות" בעבודה. מתח חזק מדי גם הוא לא טוב, לא לעבודה ולא לאצבעות ידיכם.

אל תשכחו לקחת הפסקה מדי פעם. זה טוב לידיים וגם לעיניים.

טיפ שני - אל תתקמצנו 

אל תקמצו בתכים - חיזוק מסלול החוט אם יש צורך, חיזוקים לפני/אחרי החלפת חוטים ועוד.
תנסו לחסוך בתכים ו/או חוט - תשלמו אח"כ ביוקר.
זכרו את ה"פתגם" - מה שזול, עולה ביוקר....
אל תשתמשו בחוט ארוך מדי רק ע"מ להמנע כמה שיותר מהחלפת חוט (ולא לשכוח ההשחלה הנוראית).
אורך החוט המומלץ לעבודה הוא כ-1.8  מטר.
החלפת חוט - כאן

טיפ שלישי -  RAW

כאשר חורזים RAW או וראציות שלו (כמו CRAW), עברו על כל יחידה שוב. בסיום שורה או עמודה, חזרו עליה שוב.

טיפ רביעי - התחלה של פיוטה  

בפיוטה זוגית - חרזו את התחלת הפיוטה כרגיל.
בפעם הראשונה שקצה החוט והזנב נמצאים באותו הכיוון,  החזיקו את קצה החרוזים בציפורן הבוהן ומתחו את זנב החוט לכיוון הנגדי. ודאו שהחרוזים יושבים טוב.

בפיוטה אי זוגית, בצעו בדיוק כמו בזוגית, אבל לפני התך האחרון. אחרי התך האחרון בשורה, יהיה בלתי אפשרי למתוח את החוט...

טיפ חמישי - חריזה מעגלית

במקרה של חריזה מעגלית, לא משנה באיזו טכניקה, מומלץ לחרוז את השורות הראשונות סביב עפרון או מוט מתאים.

טיפ שישי - חוט כפול

עבודה עם חוט כפול עשויה להועיל למתח וליציבות העבודה.
הבעיה - לא תמיד חוט כפול יעבור כמה פעמים בחרוזים קטנים וכן התרת תכים הופכת לסיוט.

טיפ שביעי - עובדים עם החוט המתאים

חשוב לעבוד עם החוט המתאים לתך/לעבודה.
יש אומרים שפיירליין הוא החוט הטוב ביותר. אבל הוא אינו מתאים לכל עבודה.

זכרו, אם החרוזים חדים ועלולים לחתוך את החוט, בחרו בחוטים עמידים יותר.

על התאמת החוט לעבודה, כאן

טיפ שמיני -צפו  את החוט בשעווה

מומלץ לצפות חוטים מסוימים בשעווה או דונג דבורים, בעיקר חוטים שנוטים להתפצל.
אני אישית לא אוהבת את התחושה הדביקה של החוט, אולם דווקא דביקות זו מייצבת את החוט, מלכדת קצוות פרומים ומחזקת את העבודה.
הציפוי נותן גם מרקם חלקלק, מה שיכול לעזור בעת התרת תכים ומשיכת החרוזים החוצה מהעבודה וכן במניעת קשרים בחוט במהלך העבודה.

טיפ תשיעי - בחרו בחרוזים מאיכות טובה

גם אם מתח העבודה שלכם מושלם, חרוזים פגומים/לא אחידים, עלולים לגרום לעבודה שלכם להראות מרושלת, לא מקצועית.

טיפ עשירי - התאימו את החרוזים  

גם אם מתח העבודה שלכם מושלם, החרוזים מאיכות א'-א', שימוש בחרוזים הלא מתאימים לטכניקה/לתך/לסגנון העבודה, עלולים לפגום באיכות עבודתכם.
למשל, תך ההרינגבון הולך נהדר עם חרוזים קטנים. כמה שהחרוזים גדולים יותר, כך העבודה נראית פחות טוב.

דוגמא נוספת, השילוב של דליקות עם RAW עובד פחות טוב מאשר עם Seed beads.


לסיום, גם אם בחרתם בחרוזים/בחוט המתאימים, עבדתם במתח חוט מושלם- תמיד יש תך אחד שבו המתח פחות טוב מאחר.

איזה תך עושה לכם הכי הרבה בעיות??? אתם מוזמנים לכתוב בתגובות.