עסיסי, עם ויטמין סי

הוא אובלי וגודלו כביצה קטנה. הוא הפרי הלאומי בדרום סין, משם מקורו. צבע קליפתו חום, צבעו הפנימי ירוק וגרעיניו שחורים. יש לו מרקם רך ויש שמתארים אותו כשילוב של בננה, תות שדה ואננס.
	אם לא ניחשתם עד עכשיו, זהו הקיווי
שימו לב לצבעיו של הקיווי - יש לו כמה גוונים של ירוק, גרעיניו שחורים ובמרכזו משהו כמו ירוק/בז'. ולא נשכח את הקליפה החומה. אם בטבע זה יפה אין מצב שזה לא יתאים לבגדים, לעיצוב פנים ואפילו לתכשיטים
בשנת 1904 הביאה המסיונרית מארי איזבל פרייזר את זרעי הקיווי לניו זילנד מסין. הוא נקרא קיווי ע"ש הציפור הלאומית של ניו-זילנד. הזרעים נשתלו  בשנת 1906  ובשנת 1910 הניבו לראשונה פירות.
בשנת 1924 פיתח בוטנאי מאוקלנד, Hayward Wright,  זן ניו זילנדי מקומי של הפרי שעד היום נושא את שמו "Hayward".
מאז התרחב גידול הפרי בניו זילנד והוא קיבל את השם Chinese Gooseberry - דומדמנית סינית.
	במהלך מלחמת העולם השנייה התקבל הפרי באהדה רבה בקרב חיילי צבא ארצות הברית שהיו מוצבים כדרך קבע בניו זילנד ובשנת 1952 הוחלט לייצא את הפרי לבריטניה. עוד על ההיסטוריה של הקיווי, תוכלו לקרוא כאן
100 גרם קיווי מכיל כ-100 מ"ג ויטמין C, כמות הויטמין המומלצת ליום. הקיווי הוא מקור מצויין גם לאשלגן והוא מכיל גם: חלבונים, ברזל, סידן, זרחן, ויטמנים מסדרת B ועוד.
לקיווי חיי מדף ארוכים. הוא לא מתקלקל ולא מאבד את ערכיו התזונתיים, ימים רבים אחרי שנקטף ונשמר במקרר. לא פחות חשוב, הקיווי הוא דל קלוריות	​
קיווי טוב הוא קיווי שקליפתו מתוחה, ללא פגמים, כתמים או נקודות לחות. הימנעו מרכישת קיווי רך יתר על המידה. דרך אגב, קיווי הוא פרי של חורף...
לסיום, מה מבשלים/מכינים עם קיווי תוכלו לקרוא כאן