סדר מקומי חדש - על ארבעה בנים דיברה התורה

בפוסט הסוגר את נושא הסדר והארגון אעלה נקודה שטענו בפני חלק מחברותי.

יש שטוענים שסדר וארגון פוגמים ביצירתיות.
הלכתי לחפש ברשת (מאיפה לי לדעת? תמיד הייתי בלגניסטית)
באחד המקורות קראתי משהו חמוד שלדעתי אומר הכל.

זוכרים את 4 הבנים שההגדה של פסח עוסקת בהם? נו - חכם, רשע, תם וזה שאינו יודע לשאול.
ובכן באנלוגיה לארבעת הבנים, יש 4 טיפוסים:

הטיפוס המבולגן

 זה שלא מצליח להתארגן, זה משרגיש כי לא משנה כמה סדר יעשה, תמיד יהיה מה לסדר.

הטיפוס היצירתי

זה  שטוען שאין זמן לסדר, מעדיף לתת למוזות לעבוד והוא שטוען כי הסדר פוגע ביצירתיות.

הטיפוס המאורגן

זה שלא תתפסו אותו לא מאורגן או לא מסודר

וזה שאינו יודע לשאול

  הוא לא מבין מה הבעיה בכלל

ובכן תמיד אפשר למצוא סיבה והצדקה לבלגן (קראו בקשור...).
אישית, וזו דעתי האישית בלבד, סביבת עבודה יפה, נקייה ומסודרת (לא חייבים בית מרקחת) מפנה את הראש למחשבות חדשות, לרוח חדשה, לרעיונות חדשים.
שלא לדבר על החיסכון.... (כמה פעמים מצאתם חרוזים שחיפשתם שנה ובסוף הלכת לקנות בכמויות מסחריות?)

חוץ מזה יצירתיות אינה רק באמנות.
אנו זקוקים לה בכל תחום של חיינו.

. כשהראש טרוד בבלגן, בערימת הניירת שנאספת על השולחן, באבק שמגרה את האף קצת קשה להיות יצירתיים...
אז אל תאשימו את הארגון אם ה-Mojo שלכם נעלם.
המוזה מסתתרת? קחו פסק זמן - סדרו, נקו וארגנו. בסוף היא תחזור.

נקודה למחשבה - הדברים שאנו אוגרים ומכבידים על חיינו, כאן

זכרו, מה שחשוב זה לא מה שיש לנו, אלא מי שאנחנו!

"לכל תכשיט, הסיפור שלו"