28.8.2012

Happily ever after

סיפורי עם או אגדות, הם סיפורי פולקלור נפוצים, אשר דרך הפצתם היא לרוב מפה לאוזן.
בדרך כלל, המחבר הוא אנונימי ואין מקום וזמן מוגדרים .
סיפורי עם נהוגים ונפוצים בכל תרבות ידועה, ולרוב מכילים שילוב של מאפיינים כלל אנושיים ומאפיינים ייחודיים לתרבות בה מסופר הסיפור.
הסיפור העממי הוא ביסודו שמיעתי, נמסר מדור לדור על ידי מסרנים. המסרנים הצטיינו בזיכרון מעולה ובכושר משחק. פעולת העברת הסיפור נקראת "היגוד", והיא נעשתה בפני קהל, בסיטואציה עממית (משפחה, בית-ספר, וכדומה).
המסרנים היו גם יוצרים, שהתאימו את העלילה לרוח התקופה אך נשארו נאמנים לאמצעים האומנותיים של הסיפור העממי. משמעותם של סיפורי העם נובעת מהסיטואציה בה סיפרו אותם, לא פחות מאשר מתוכנם.
חוקרים רבים חקרו את הספרות העממית ומצאו שיש חוקים (יסודות) החוזרים על עצמם בסיפורי העם. חקר סיפורי העם, יחד עם אלמנטים נוספים השייכים לפולקלור, נקרא אתנופואטיקה.

את הסיפור העממי ניתן לחלק לשתי קבוצות: מעשיות ואגדות וההבדל העיקרי ביניהם הוא ההקשר ההיסטורי.
המעשיות אינן קשורות לזמן, מקום או אנשים מסוימים, לעומת האגדות, בהן מוגדר רקע מסוים להתרחשות.





















מעשיות
 מעשיות הן סיפורי עם שבהם מוטיבים רבים החורגים מההתנסות היומיומית, ומוטיבים על-טבעיים שאינם ניתנים לאישור אמפירי. וכן באלמנטים הבאים:
אלמקום: המעשייה מתרחשת במרחב גאוגרפי לא מוגדר או מוגדר בכלליות גסה בלבד (לדוגמה, "מרכז אירופה").
אל- זמניות: המעשייה מתרחשת בתקופה היסטורית לא מוגדרת או מוגדרת בכלליות גסה בלבד (לדוגמה: "ימי הביניים").
אלמוניות: הדמויות במעשייה הן סתמיות ואינן מוכרות לקהל.

למעשיה פונקציות רבות- המרכזית היא הפונקציה הפסיכולוגית, פונקציה אסתטית, פונקציה חינוכית.
דוגמה למעשיות הן מעשיות האחים גרים וסיפורי חכמי חלם. 

למעשה כל התכשיטים שיוצגו בסדרת הפוסטים תחת "היה היו" הם מספורי מעשיות



אגדות
אגדה היא האנטיתזה של המעשיה. היא סיפור עממי ריאליסטי בו מוגדרים וידועים לקהל המרחב הגאוגרפי והזמן ההיסטורי. לרוב גם ידועות הדמויות הפועלות, ולעתים הקהל משער דרכן את המיקום ומועד ההתרחשות. יסוד על טבעי בסיפור יתפרש כנס.
בחברה בה מסופרת האגדה חשוב כי המאזינים יאמינו שהדברים קרו במציאות. זאת כי לאגדה יש תפקיד דידקטי חשוב. למרות שאין באגדה בהכרח יסודות על טבעיים, אם יש יסוד כזה הוא מוגדר כנס.
הדמויות באגדה הן של גיבורים היסטוריים, כמו משה רבנו ורבי עקיבא.
לא פעם יש אגדות הקשורות באנשים פשוטים, האגדה היא סיפור חברתי ופחות סיפור משפחתי.
המספרים באגדות נוטים להיות גברים באופן מסורתי: דרשנים, רבנים וכו'.

דוגמאות לאגדות הן אגדות המלך שלמה ואגדות הבעל שם-טוב.