יחד איתנו ולא למעננו - פרק א'

היכולת לחוות רגשות ותחושות כמו כאב, שמחה, רעב, תסכול, שעמום, ציפייה, פחד ועוד,  אינה ייחודית רק לבני האדם.
היכולת הזו משותפת לכל בעלי החיים -  ללא הבדל גזע, דת ומין (ביולוגי). 

ג'ון מקסוול קוטזי, חתן פרס נובל לספרות בשנת 2003 כתב:

""יש לומר זאת בבירור: אנו שרויים בעיצומו של פרוייקט של אכזריות, מחיקת צלם והשמדה המונית, המאפיל על כל מה שהרייך השלישי היה מסוגל לו - אכן, הוא מגמד את מפעלם של הנאצים - משום שהפרוייקט שאנו מנהלים אין לו סוף ואין לו קצה, והוא הולך ומזין את עצמו, ואינו חדל להביא לעולם ארנבים, עכברושים, עופות ופרות רק על מנת להרגם."

 סוכנות שימור הסביבה העולמית(WWF)  מדווחת כי מספר מיני בעלי החיים בעולם ירד ב-30% בארבעת העשורים האחרונים.
בקרוב, כך היא מזהירה, נצטרך להפרד מ:טיגריסים, דובי הקוטב, הפנדות, הטונה והגורילות.

הסיבה העיקרית - צריכת יתר.
על פי הנתונים, אנו, בני האדם, צורכים מדי שנה משאבים העולים ב-50% מיכולת הייצור וההתחדשות של כדור הארץ.
אנו למעשה מעכלים את הכוכב הקטן עליו אנו חיים.

המשאבים העומדים לרשותנו ולרשות יתר בעלי החיים מצטמצמים – והם, בעלי החיים,  מצטמצמים יחד עמם.

 

אני מודה.

אינני טבעונית/צמחונית, אם כי בשנים האחרונות כמעט ואיני נוגעת בבשר.
פרוות ועורות אינני לובשת, אבל כמו כולם משתמשת בתרופות ותכשירים שכמעט בטוח נוסו על בעלי חיים.

פילוסופים, סופרים, אנשי רוח ומדענים רבים משווים את השואה שהביאו הגרמנים לעולם למה שאנו בני האדם עושים לבעלי החיים.

טום רייגן, פילוסוף ומשפטן אמריקאי כתב:

"גם גזענות וגם סקסיזם הם פרדיגמות של צרות אופק שלא מוסרי לתמוך בהן. לא קיים גזע או מין 'עליון'. הבדלי גזע ומין הם הבדלים ביולוגיים, לא מוסריים."
הדבר נכון באותה מידה בנוגע להשקפה שבני המין של ההומו-ספיאנס נעלים על שאר המינים הביולוגיים רק משום שהם שייכים למין ביולוגי ('עליון') מסוים.
שום מין ביולוגי אינו 'עליון'. לחשוב אחרת, זה להיות בעל דעות קדומות, לא פחות מאשר אנשים גזענים או סקסיסטים."

כתב (או אמר) הנרי בסטון:
"אנו מתייחסים אליהם בפטרונות כיוון שאינם מושלמים, בשל גורלם הטרגי הם קיבלו צורה הנחותה כל כך מזו שלנו.
וכאן אנו שוגים, שוגים מאוד. שכן אין האדם מסוגל למדוד את בעל-החיים ולשפוט אותו.
בעולם עתיק ושלם יותר מזה שלנו, נעו בעלי החיים שלמים ומושלמים, מחוננים בחושים חדים יותר משנזכה לכך אנו אי-פעם, חיים על-פי קולות שאף פעם לא נשמע. אין הם אחינו, אין הם פקודינו; הם עמים אחרים, שנתפסו יחד עמנו ברשת החיים והזמן, שבויים כמותנו בעמל האדמה ובתפארתה".


מעמדם של בע"ח במשפט המודרני הוא בבחינת מעמד של רכשו האדם (אלוהים, איזו התנשאות!)
בעל-החיים נתפס קודם כל  כקניין בעל ערך כספי, הנקבע לפי השימוש האפשרי בו.
מצד שני, תפיסת בעלי-החיים כרכוש מנוגדת ניגוד מוחלט לתפיסה של זכויות בעלי-חיים האומרת:
בע"ח הם בעלי ערך כשלעצמם ולזכותם לא להיחשף לכאב עז למשל,
 יש משקל רב יותר מן הזכויות הכלכליות של אדם ברכושו.


חוקים להגנת בעלי החיים קיימים כמעט מאז ומעולם.
בתנ"ך קיימים ציווים שונים בנוגע אליהם, כמו: מנוחת בעלי החיים, איסור לגזול מציפור את ביציה לנגד עיניה ועוד.
במאה השלישית לפני הספירה אסר הקיסר ההודי אשוקה, על הריגת מינים שונים של בעלי-חיים, על שחיטת בהמות הרות או מיניקות ועוד.
בעידן המודרני שבו והופיעו בעולם המערבי חוקים להגנת בעלי-חיים, ועיקרם - איסור על "גרימת סבל שלא לצורך".

בסדרת פוסטים אעסוק בנושא שקרוב לליבי מאז שיש לי כלבים - בעלי החיים, אלה שחולקים את העולם יחד איתנו והם נוצרו למענם, לא למעננו.
אפשר להשתמש בבע"ח כהשראה, מבלי לכלוא, לסרס, לפשוט את עורם, לאכלם ועוד זוועות.
זו תהייה תרומתי הצנועה.

"אלוהים אהב את הציפורים ויצר עצים. האדם אוהב ציפורים ויוצר כלובים"
ז'קס דבאל, תסריטאי ובמאי צרפתי

"לכל תכשיט, הסיפור שלו"