מי שביקר אי פעם ביפן יכול להעיד - יפן היא ארץ של ניגודים.
המולת רחוב עם שלל אורות ניאון ואופנת לבוש צעקני של צעיריה, מול בתי האירוח והמרחץ המחרישים, פריחת עצי הדובדבן, הגנים התלויים וגלימות הקימונו המסורתיות שלובשות הגיישות.
המולת רחוב עם שלל אורות ניאון ואופנת לבוש צעקני של צעיריה, מול בתי האירוח והמרחץ המחרישים, פריחת עצי הדובדבן, הגנים התלויים וגלימות הקימונו המסורתיות שלובשות הגיישות.
תעשיית היי-טק משגשגת אל מול מקדשים עתיקים ושווקים מסורתיים.
מצד אחד מליוני אנשים רציניים, הנעים בחליפות מחויטות...
ומצד שני ה-Kawaii...
על הכתב היפני הנכתב לאורך ומתאפיין בעובי משתנה וכללים ברורים, קראו תיגר צעירים, בעיקר צעירות.
מתוך רצון לאינדיבידואליות (שבדרך כלל אינה מקבלת לגיטימציה בחברה היפנית) , מהצורך לשמר את תקופת הילדות החופשית והיצירתית וכן הצורך להזדהות עם התרבות האירופאית (שנתפסה קלילה וכיפית יותר) צמחה תופעה שהצביעה על מרד הצעירים מול המערכת התרבות היפנית הנוקשה.
הכל החל כמרד המילה הכתובה.
הצעירים החלו לפתח כתב יד חמוד, עגול, אוונגרדי. האותיות התאפיינו בקווים דקים ועדינים.למילים היפניות התווספו מילים באנגלית, עם איורי כוכבים ולבבות.
הכתב הזה, חמוד משהו, שימש את הצעירים להתכתבויות ביניהם, ליצירת יחסים אינטימיים והבעת רגשות חבויים.
מרד זה, שהחל באמצע שנות השבעים של המאה העשרים, תפס תאוצה בשנות השמונים, כאשר התופעה התרחבה למדייה ולעולם הפרסום והביאה לשינויים רחבים בתרבות הצריכה היפנית.
שינויים אלו התבטאו בצריכת מוצרים חדשה, אופנת לבוש ילדותית וסלנג המחקה דבור ילדותי.התופעה מסמלת חופש ובריחה מהציפיות ומהמוסכמות החברתיות.
עם מודעות ואג'נדה מסתתרת היטב בתוך הוורדרדות המתוקה, אמצו גם אליל הפופ של יפן את אותה התנהגות ילדותית.התנהגות זו אומצה גם ע"י הנשים היפניות שניסו להפוך לחמודות ביציבה, הליכה, חולשה ועוד- ממש כמו ילדות קטנות.
אפילו מוסדות רשמיים התחילו להשתמש בתוצרי התופעה וראו בה תמריץ חיובי לציית ולהזדהות איתה ללא הצורך בכפייה.
למשל, משטרת טוקיו השתמשה בדמותו של עכבר חביב, Pipo-kun, ע"מ להעביר מסרים לילדים כמו זהירות בחציית כביש ולא לדבר עם זרים.
לתופעה הזו קוראים Kawaii, או בעברית - חמודיות.
ה"חמודיות" נראית בכל: על חשבונות שצריך לשלם, בבנקים, בתחבורה ציבורית, עלוני הסבר של מוסדות המדינה, על כל סוגי המוצרים שאפשר רק לדמיין...למעשה חמודיות (Cute) היא לא בדיוק kawaii.
אם תרצו- חמודיות היא נישה במושג היפני, כמו שתוכלו לקרוא כאן.
ליפן של אחרי מלחמת העולם השנייה היתה מטרה עיקרית אחת -לשנות ולרכך את תדמיתה הנוקשה והאכזרית .ע"י שיווק תרבות הפופ העכשווית וה"חמודיות" שלה, היא הביאה לתגובה עולמית חיובית: דמויות אנימציה, משחקי וידאו, אופנה ומוזיקה.
יש לנו את פוקמון, דוריימון ויש את "הלו קיטי", שגברה אפילו על מיקי מאוס האמריקאי.
הלו קיטי חוגגת השנה 40 עם תגלית מרעישה - הלו קיטי אינה כלל חתלתולה...
הלו קיטי הוא מותג פופולרי שהצמיח מוצרים נלווים רבים וסדרת אנימה לילדים.
המותג נוצר ב-1974 ע"י חברת סאנריו (Sanrio) והאמן שיצר אותה הוא יוקו שימיצו. המותג מגלגל כ-7 מליארד דולר מדי שנה.
קיטי, למרות מה שחשבו שנים רבות, היא ילדה, תלמידת כיתה ג' המתגוררת מחוץ ללונדון.
היא לבנה, קטנה ובאוזנה השמאלית עיטור של פרח או סרט.
קיטי הוא מחווה לחתולה של של אליס, מספרו של לואיס קרול.
קיטי חסרת פה והסיבה לפי סאנריו - קיטי מדברת מהלב...
דרך אגב, יש המון זיופים למותג ויש כמה דרכים לזהות זיוף:
- תווית מוצר. על המקור יש תווית מוצר של Sanrio Original
- איכות הצבעים והחומר ממנו עשוי המוצר
- המחיר (המקורי הרבה יותר יקר)
- לקיטי המקורית אין פה.
אומר מנהל יחסי הציבור של סנריו : "הלו קיטי מייצגת את התשוקה בכל אחד ואחד מאיתנו, ללא קשר ללאום או גזע, להרגיש שמחה ואושר, מבלי להצטרך לסווג את הרגשות בתוך עומק אינטלקטואלי מסוים".
המותג מככב על יותר מ-50 אלף מוצרים ולמרות השליטה העולמית של המותג, משקיעה החברה כמעט אפס פרסומת.
רק בשנה האחרונה הוטבעה דמותה של קיטי, שהיתה בזמנו גם שגרירת יפן, על למעלה מ-280 אלף מוצרים באירופה.
לסיום, אנקטודה בנושא הלו קיטי.
מבוכה בקרב המורדים במשטרו של אסד-
מחברת עם דמות החתלתולה (שכבר מזמן אינה חתלתולה) הטלוויזיונית הונחה על שולחן ראש פלג שנלחם בצבא אסד לפני יציאה לפעולה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה