17.10.2012

שקר היופי, הבל החן

הרדיפה אחר הבל היופי ושקר החן אינה תוצר של זמננו. מהנחושת והעפרה, הכחל והפוך, ששימשו את המצרים הקדמונים וייצרו את הקוסמטיקה הראשונה בעולם ועד לתעשייה המדעית והמתקדמת של ימינו, האיפור מלווה את חיי המין האנושי כבר אלפי שנים. כלי איפור רבים, המתגלים בחפירות ארכיאולוגיות, מאפשרים לנו להכיר פן נוסף בתרבות החומרית של העבר: הפן היפה של תרבות הטיפוח והיופי בעולם העתיק.

ראשיתו של מנהג האיפור במאגיה ובפולחן.
הקדמונים נהגו למרוח את פסלי האלים במשחות ולאפר את פניהם כדי "להעניק להם חיים".
 עם הזמן התפשט המנהג לחיי הפרט לשם מטרות אסתטיות ובריאותיות כאחד, והיה מקובל הן על נשים, הן על גברים. קברים מצריים עתיקים חשפו בפנינו את צפונות הטיפוח המצרי הקדום בכלי איפור, חומרי איפור ותיאורים כתובים על מנהגי הטיפוח הרווחים שנמצאו. כך למשל, המצרים והבבלים, נהגו לצבוע את הפנים באדום כהה על ידי אוכרה אדומה שעורבבה בשמן צמחי או בשומן בעלי-חיים. השומרים לעומתם, נהגו להשתמש באוכרה צהובה.
מגוון התכשירים הקוסמטיים כלל אבקות, משחות, בשמים ושמנים מבושמים ללחות.
המשחות, שנועדו לרכך את הפנים, להגן עליהם, ולשמור על רעננות העור, הוכנו משמנים צמחיים ולעיתים נוסף להם דונג או שרף ריחני.
לאיפור העיניים למשל, מעבר לתפקידו הדתי-מאגי, היו גם מטרות רפואיות: חומרי האיפור הרחיקו זבובונים אשר גרמו לדלקות עיניים והגנו על עפעפיים מפני התייבשות ומפני אור המדבר.
צבעים אלה הופקו לרוב ממינרלים ולאחר הכתישה הם עורבבו במים, כשלעיתים נוסף להם שרף. את התערובת שמרו בצדפים.

במשך הזמן החלו ביצור כלים מיוחדים קטנים (כלי כחל) העשויים מחומרים שונים, כמו  זכוכית, בהט, אבן, חרס, ואף עצמות. 
איפור הוא שם כולל לחומרים קוסמטיים המשמשים לצביעת הפנים (ולעתים הגוף), בדרך-כלל במטרה לשפר את המראה. המלה "איפור" משמשת גם כשם הפעולה לשימוש בחומרים אלה, ולתיאור תוצאת הפעולה.

תכשירי האיפור השונים כוללים אודם, שפתון (ליפסטיק), מייק-אפ, קונסילר, פודרה, מסקרה, צלליות לעיניים ועוד.
תכשירי איפור מיוצרים בעיקר על ידי יצרני קוסמטיקה.

איפור קבוע הוא למעשה כתובת קעקע זמנית שנועדה לחקות גבות, קו תוחם שפתיים, שפתון, צלליות ואייליינר לעיניים ואפילו נקודות חן. ההבדל בין קעקוע לאיפור קבוע הוא עומק חדירת המחט, קעקוע מוחדר מתחת לשכבת הדרמיס ואילו האיפור הקבוע מעליה, כך הוא מחזיק 3-5 שנים.







השימוש באיפור נפוץ בחברות אנושיות עוד משחר ימי האנושות; ידוע לנו על שימוש באיפור ברומא העתיקה, ביוון העתיקה, ואף במצרים העתיקה, כ-4,000 שנה לפני הספירה. גם ביפן ובסין נעשה שימוש באיפור זה אלפי שנים.

על מנהגי האיפור בימי הבית הראשון ידוע אך מעט. במקרא נזכר השימוש באיפור בנימה של גנאי. ירמיהו, ברצותו לדמות את ירושלים לזונה המבקשת להתייפות, מדבר על איפור עיניים ומשתמש בביטוי "...כִּי-תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ--לַשָּׁוְא, תִּתְיַפִּי" (ירימיהו ד:30).
איוב, לעומתו, קורא לבתו השלישית "קֶרֶן הַפּוּך" (איוב, פרק מב,פסוק י"ד), על שום יופיה הרב.
 נראה שטיפוח ואיפור היו נפוצים, למרות מורת רוחו של ירמיהו, ואכן ממצאים רבים שנחשפו בחפירות מצביעים על כך שמנהג איפור פנים היה מקובל בתקופה.
ביוון ורומא טיפוח הפנים היה מקובל ביותר. נשים היו מורחות את פניהן במשחות והיו צובעות אותם בצבעים עזים.
 את השפתיים והלחיים נהגו לצבוע באדום שמקורו בתמצית צמחים ובאצות, ואת העיניים והגבות צבעו בצבע שחור על ידי אנטימון או פיח. ממצאים ארכיאולוגיים חשפו קופסות עם מכסים בהן נמצא סומק וחומרי איפור שונים, קופסות שטוחות ועגולות מברונזה או שיש, וציורים שונים על כלי חרס מיוון העתיקה מתארים את השימוש בתמרוקים.



ממצאים מתקופת בית שני מצביעים על מנהגי איפור וטיפוח שהיו נפוצים בארץ-ישראל.

כלי-הכחל האופייני לתקופה היה שפופרת זכוכית צרה וארוכה, ואף נמצאו כלים שהורכבו ממספר שפופרות. בנוסף לשפופרות הזכוכית, השתמשו בקופסות גליליות העשויות חרס, עצם וזכוכית, עם מכסים. מקלות הכחל עצמם עשויים היו לרוב מברונזה וחלקם מעוטרים בחריתות שונות.


בשנת 1770 חוקק הפרלמנט הבריטי חוק המגנה את השימוש בשפתון, לפיו "נשים שתמצאנה אשמות בפיתוי גברים לכדי נישואין בעזרת אמצעים קוסמטיים [=איפור] עשויות לעמוד לדין על כישוף".
במאה ה-19 הכריזה המלכה ויקטוריה כי איפור "אינו מנומס"; האיפור נתפס אז כהמוני וראוי לשימוש רק בידי שחקנים ופרוצות. עד אמצע המאה ה-20 כבר הפך האיפור למקובל במערב (למעט בגרמניה הנאצית, שם נאסר השימוש באיפור בחוק).





שפתון/ ליפסטיק
שפתון (ליפסטיק, אֹדֶם, אודם) הוא מוצר קוסמטי ורפואי הנמרח על השפתיים. שפתונים קוסמטיים משמשים להבלטה חזותית של השפתיים או להברקה שלהן. שפתונים רפואיים משמשים להגנה על השפתיים מקרינת השמש ומהתייבשות.
שפתונים מכיל חומרים כימיקליים רבים, בעיקר פיגמנטים, שמנים, ווקס, קרמים לריכוך העור, בושם ותבלינים.

השפתון היה בשימוש גם לפני 5,000 שנים בבבל, כאשר הנשים היו מקשטות את שפתיהן ועיניהן במשחה שכללה אבני חן צבעוניות מרוסקות.
המצרים הקדמונים נהגו למצות פיגמנט אדום-סגול מצמחים מכילי כספית ולהשתמש בו להאדמת השפתיים, אך היו לכך השלכות בריאותיות מרחיקות לכת על המשתמש.
ביפן העתיקה הנשים חויבו להתאפר כאשר נראו במקומות ציבוריים.
הנשים היפניות השתמשו בשפתון העשוי מווקס, דבש ופיגמנטים והגוון היה עדין.
המלכה קלאופטרה נהגה להשתמש בשפתון שנוצר מרסק חיפושיות ונמלים, שיצר פיגמנט ארגמני.
על השפתון ומרכיביו - כאן








צלליות לעיניים
טיפים לאיפור עיניים - כאן








איפור משנות ה-60 ועד לשנות ה-200, כאן
על הכחל - כאן
על הפודרה - כאן
איך להתאפר נכון, כאן

ממצאים מרתקים מן העבר מראים לנו, שהלכות עולם, כולל עולם האיפור שהפך היום לתעשיית קוסמטיקה רווחית ביותר, אינם משתנים, וכמו פעם, יש המתנגדים לאיפור ויש הטוענים בעדו, ו"מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש". (קהלת א:9).

מקורות
ויקפדיה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה